פסק-דין בתיק ב"ל 15547-11-13

1.      לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 16.10.13, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 60% החל מיום 18.2.11.

2.      ביום 6.1.14, התקיים דיון, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

3.      הוועדה נשוא הערעור התכנסה בעקבות פסק דין מיום 16.7.13 שניתן על ידי כב' הנשיאה ורד שפר בתיק ב"ל 23857-05-13 (להלן: "פסק הדין").

בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע כי: "עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתבחן במנומק האם אין מקום לשינוי בקביעת דרגת אי הכושר, לאור ההחמרה שחלה בתחום הקרדיולוגי, ולאור העובדה כי למערער נקבעה בעבר, עוד בטרם הועלה שיעור נכותו הרפואית - דרגת אי כושר בשיעור של 60%".

4.      להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער:

א.    טעתה הוועדה עת לא התייחסה להחמרה בתחום הקרדיולוגי שבעקבותיה דרגת הנכות עלתה מ-25% ל-40% בגין אותה תקופה ולא בגין שתי תקופות שונות.

הוועדה ציינה כי אין שוני בנכות התפקודית על אף השינוי באחוזי הנכות הרפואית מ-25% ל-40%  ובכך שגתה.

ב.     טעתה הוועדה עת ציינה כי תלונות המערער היו זהות הן בפני וועדה בה נקבעו לו 25% נכות לבבית והן בפני הוועדה שקבעה לו 40% נכות לבבית,  אז הוסיף המערער כי הוא סובל מעייפות, חולשה וקוצר נשימה.

ג.       הוועדה לא נימקה כיצד החלטתה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה אשר לפיה דרגת נכות רפואית אמורה לשקף דרגת אי כושר אובייקטיבית.

ד.     יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

5.      להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב:

א.    עניינו של המערער הוחזר לוועדה עם הוראות ספציפיות - ורק אחריהן היה על הוועדה למלא.

ב.     אין המדובר בשתי תקופות כי אם בתקופה אחת. ועדה אחת קבעה למערער 25% נכות בעוד שוועדה אחרת קבעה לו 40% נכות לבבית - והכל מיום 18.2.11. בשתי הוועדות מצבו הרפואי של המערער לא השתנה, תלונותיו לא השתנו. מדובר כאן בהעלאת אחוזי נכות ולא בהחמרת מצב.

ג.       הוועדה ציינה במסגרת הפרוטוקול שבשני המצבים הקרדיולוגיים, בדרגת תפקוד ראשונה (25% נכות) ושנייה (40% נכות) כושר המערער לעבוד הוא חלקי.

ד.     ככל שהמערער סבור שחלה החמרה במצבו הרי הוא רשאי להגיש תביעה להחמרת מצב.

ה.    לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שמילאה אחר הוראות פסק הדין.

6.      החלטת הוועדה - דיון ומסקנות :

          א.   הלכה פסוקה היא, משעניינו של מערער מוחזר לוועדה על פי פסק דין, מחובתה של הוועדה למלא אחר הוראות פסק הדין ותו לא.

 בפסק הדין נקבע כי על הוועדה לבחון במנומק האם אין מקום לשינוי בקביעת דרגת אי הכושר, לאור ההחמרה שחלה בתחום הקרדיולוגי (מ-25% ל-40% נכות), ולאור העובדה כי למערער נקבעה בעבר, עוד בטרם הועלה שיעור נכותו הרפואית - דרגת אי כושר בשיעור של 60%.